אצל רבים מאיתנו זה קורה במירוץ החיים: שעות העבודה אינן תואמות, עיסוקים אחרים המשתלבים בחיינו, ההתנהלות עם הילדים, משפחה וחברים הסובבים אותנו במעגל החיים, כל אלה ואולי עוד מצמצמים את היכולת שלנו לקיים ארוחות משותפות, פרט לארוחה המשפחתית בשבת וחג. 

ברבות השנים הרבה זוגות מוצאים את עצמם מוותרים על הארוחה המשותפת, שלא לדבר על הבישול וההכנות לפניה.

על חשיבותה של הארוחה המשפחתית בכלל ולזוגיות בפרט, במאמר הבא:

מחקרים רבים שנערכו בעבר מצאו קשר ישיר בין האוכל שהוא הבסיס לכל פירמידת ההישרדות, כמחבר כל אדם לתרבות אליה הוא שייך ומקשר אותנו ביחסינו לחברים, לאהבה ולבית בו נהנינו ממאכליה המיוחדים של אמא.

על פי חז"ל, מאכלים מכונים "צורכי אוכל נפש" ולא צורכי אוכל גוף, כלומר, שהאוכל מזין את הנפש. האוכל הוא סוג של צורך אנושי בסיסי ופעמים רבות ניתן דרכו להעביר גם תמיכה רגשית. לדוגמא, אם שמכינה נזיד חמים וטעים לארוחה, מביעה בכך את אהבתה ודאגתה לבני המשפחה.

הרבה פעמים ישנו זיכרון של מאכל מסוים שאוהבים, כאשר זה נחרט כמקור המסמל חמימות ורגש.

מעבר למספר הארוחות המצטמצם, גם להרכב התזונה יש השפעה על איכות הזוגיות, כאשר לתזונה לא בריאה יש קשר ישיר כגורמת להשמנה, להרגשה כללית שלילית, לתחושת כבדות ועייפות ולעיתים אף נגררת ההשפעה עד כדי דימוי עצמי נמוך, חוסר הערכה עצמית ובעיות פסיכולוגיות בעקיפין.

כשאין ארוחה מסודרת ובריאה, קיימת הנטייה "לחטוף" ולאכול מכל הבא ליד ומבלי לשים לב מה בדיוק אוכלים. לכל אלה, אם נרצה או לא, יש השפעה כמשליכים בתוך הקשר בין בני הזוג.

לפיכך, המזון הוא חלק מהזוגיות שלנו. עצם הישיבה ביחד לארוחה, לפחות פעם ביום, היא ערך רב וחשוב, כאשר זו תורמת לתחושת שייכות בין בני הזוג, לתחושת הנתינה של כל אחד מבני הזוג, בכך שגם באמצע המירוץ של החיים, הם מאפשרים לעצמם ובוחרים לנהל את הזמן לתועלת הקשר המשפחתי והזוגי, מייחדים חלק קטן מזמנם לצורך כך והזמן עוצר מלכת, אפילו לעשר דקות משותפות.

ואם כבר יוזמה, האווירה חשובה גם כן, המקום שבו אוכלים, ההחלטה של להיות כאן ולא במקום אחר, גם בחשיבה, אותה יחידת זמן משותפת שבני הזוג מייחדים לארוחה, משפיעה לא רק על ההנאה מהאוכל, אלא על תהליך העיכול, על הערך שהגוף יוכל להפיק בהמשך וגם על תחומים נוספים.

זאת משום שבזמן האכילה נוצרת פתיחות ובני הזוג מוזנים בסוג של אנרגיה נפשית נוספת יחד עם התזונה הפיזית. באותה אנרגיה המופקת, מוטמעים גם מחשבות והרגשות טובות ונעימות של בני הזוג והפנמת הטוב מתעצמת בזמן האכילה אצל כל אחד מהם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"הפת מקרבת" - ארוחה משפחתית כמנהג קבוע, תורמת רבות ליצירת הלכידות המשפחתית והזוגית. הארוחה היא הזדמנות מצוינת לפיתוח מיומנות שיחה, הכוללת הקשבה והתעניינות באחר, הזדמנות לשתף, להביע, או להתייעץ עם בן/בת הזוג, או האנשים הקרובים אלינו.

רווח נוסף ולא פחות חשוב: היחס לערך הישיבה לארוחה ביחד והדוגמא האישית של ההורים, תעודד אכילה נכונה ומאוזנת בקרב כל בני הבית, שגם הם ינהגו לפי הרגלי האכילה החיוביים הנצפים בהוריהם.

אכילה יוצרת רוגע ומובילה לפתיחות והקשבה, כשם שילדים קטנים כשהם אוכלים, לאחר שאכלו, הם נרגעים ונהיים שקטים יותר, כך גם בוגרים לאחר שאוכלים נוטים להיפתח ולהתרכך ונוצרת הזדמנות להעשיר את הקשר בין בני הזוג בעוד נגיעות נעימות, כמו להחמיא למי שהכין את הארוחה, להביע עד כמה ההרגשה טובה בשעת "פסק הזמן" של ה"ביחד", לנהל דו שיח ביניהם.

ככל שהקרבה הרגשית גדלה ליד השולחן, כך מטשטשים הגבולות בין האנשים הסועדים. 

לסיכום: ישנה חשיבות עצומה לאמץ את הארוחה המשותפת כחלק מהתרבות הזוגית, שתלך ותגדל עם התרחבות המשפחה, לאפשר להשמיע ולהקשיב, פעם אחת ביום את מה שקרה על פני כל היום ובכך להפוך את המזון החומרי כסמלי למזון הנפשי, שבסופו של דבר מהווה תוסף תזונה אמיתי ובונה בקשר הזוגי. יחד עם זאת כדאי לדעת שהרגלי אכילה נרכשים בתהליך הדרגתי, לכן חשוב להתחיל ולאט לאט לנכס זאת כדרך חיים קבועה.